התרומה של מצבי דחק (סטרס) ליתר לחץ דם

שאלת הקשר בין סטרס ליתר לחץ דם וותיקה כמעט כמו השנים בהם נחקרה מחלה זו. בסקירה שלהלן נדון בסוגים של סטרס, יוצגו עבודות אפידמיולוגיות השופכות אור על שאלת השפעת הסטרס על יתר לחץ דם, המנגנונים המשתתפים בשינויי קצב הלב ולחץ הדם בתגובה לסטרס, ולסיום – ניתוח מכלול הידע בניסיון לענות על הסוגיה.

הגדרת סטרס

הגדרת סטרס היא בעיקרה שרירותית ויש האומרים שבדומה למושג היופי, תחושת הסטרס היא בעיני המתבונן. במאמרים העוסקים בנושא אין אחידות מלאה באשר למצבים השונים המוגדרים כסטרס. קיימים למעשה מספר סוגי סטרס: רגשי, מנטלי וגופני. בנוסף, מקובל לדון בסטרס הנובע מעומס עבודה (job strain) והוא כרוני יותר באופיו. בקביעת מדדים כמותיים למצב הסטרס נכללים גם אירועי חיים משמעותיים, כמו גם מאפייני אישיות ואורח חיים. ברור אם כן שבשאלה האם סטרס משפיע על לחץ דם, המרכיב של הסטרס עמום משהו ויש להתייחס לסוגים השונים של סטרס בהבנת מכלול היחס בין סטרס ללחץ דם, ולהכיר במגבלות ההשוואה בין המחקרים וזאת בשל הקושי להגדיר ולכמת מצבי סטרס שונים וההבדלים הרבים בשיטות ההערכה והמעקב.

אפידמיולוגיה של סטרס ולחץ דם

הקשר בין סטרס ליתר לחץ דם נלמד ראשית מהשוואה בין אוכלוסיות. ואכן, מחקרים אפידמיולוגיים רבים דנו בשאלה זו והצביעו על הקשר בין התופעות. ידוע כי אוכלוסיות בעלות מבנה חברתי מורכב מציגות שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם. אולם קביעה זו היא כוללנית למדי. דוגמא קיצונית להשפעת גורמים סביבתיים, וסטרס בכללם, היא ההשוואה שנעשתה באיטליה במהלך 30 שנה בין מידת עליית לחץ דם בקרב נזירות לעומת נשים החיות באותו חבל ארץ אך מנהלות אורח חיים מערבי הכרוך בסטרס. לחץ הדם בקרב הנזירות היה נמוך ב 30/15 מ"מ כספית, מכאן שהשפעת אורח החיים המערבי (תזונה וסטרס) אחראי לעליה של 30 מ"מ כספית במהלך השנים. חלק נכבד מהמחקרים האפידמיולוגים בנושא בחנו מצבי סטרס שבעקבות תנאי עבודה והצביעו על סטרס של עבודה כגורם סיכון המנבא התפתחות עתידית של יתר לחץ דם. מעקב אחר פקחי טיסה הראה שעבודתם כרוכה בהגברת הסיכון ליתר לחץ דם פי 5.6 לעומת טייסים חובבים עם נתוני פתיחה דומים. חשוב לציין כי ממצא זה לא חזר על עצמו במחקר דומה שנערך במילאנו. מחקר ה- CARDIA הצביע על מספר אספקטים הקשורים בסטרס הקשור באופי העבודה ומצא כי המאפיינים החשובים לניבוי התפתחות יתר לחץ דם בהקשר זה הם דרישות תפקיד גבוהות וצורך בקבלת החלטות בסד של זמן ובסביבה תחרותית. מאפייני עבודה אלו מכפילים את הסיכון להתפתחות יתר לחץ דם. סטרס בעבודה שהוא בנוסף גם לאירועי חיים משמעותיים כמו קשיים בחיי משפחה הוכחו כתורמים במיוחד להתפתחות יתר לחץ דם עתידי. גם למאפייני הסטרס הרגשי השפעה על התפתחות יתר לחץ דם עתידי. כאשר לעבודה בתנאי הגבלת זמן ובסביבה לא אוהדת ההשפעה החזקה ביותר.

תגובתיות לחץ דם ודופק לסטרס

ניתן לאפיין בצורה כמותית ומדויקת את הקשר בין סטרס ליתר לחץ דם. בהסתכלות על מחקרים בהם עקבו אחר נבדקים במשך מספר שנים ניתן ללמוד כי למעשה ישנה קבוצה אותה ניתן לזהות כמי שרגישה במיוחד למצבי סטרס ומועדת לפתח יתר לחץ דם בהמשך חייהם. המאפיין הבולט הוא תגובתם ההמודינמית הבולטת לסטרס. הסתכלות על סטרס גופני כמו מאמץ ספורטיבי, מאפשרת ניתור מאפיינים מדידים באופן כמותי ומדויק. בעבודה שבחנה את התגובה של עליית לחץ דם חזקה למבחן מאמץ, מצאה שאלו שלחץ הדם שלהם עלה למעל 200 ממ"כ בשיא המאמץ היו פי חמש יותר בסיכון ביתר לחץ דם וזאת תוך שש שנים. חשוב לציין שמדובר בנבדקים בריאים ללא יתר לחץ דם ושלחץ דמם היה תקין בתחילת מבחן המאמץ. מחקר זה כבר מרמז על כך שאלו המגיבים בעוצמה חזקה יותר לסטרס, הם גם אלו שלאורך זמן מועדים לפתח יתר לחץ דם קבוע. מחקר נוסף שעקב אחר לחץ הדם של פקחי טיסה בארצות הברית חידד אף הוא את העובדה שהסמן להתפתחות לחץ דם עתידי היה תגובתיות יתר לסטרס בעבודה, ומצא שאלו שלחץ דמם עלה יותר בתגובה לסטרס הקשור בעבודתם היו בסיכון גבוה ב 70% לפתח יתר לחץ דם. נושא התגובתיות לסטרס מתברר אם כן כפרמטר משמעותי להתפתחות יתר לחץ דם עתידי . גם תגובה לסטרס מחשבתי ורגשי מנבא התפתחות יתר לחץ דם: נבדקים שהראו עליית לחץ דם בתגובה למשחקי מחשב, תרגילים אריתמטיים או חשיפה לקור פיתחו יתר לחץ דם עד פי 2, וזאת במעקב בן 13 שנה, בהשוואה לאלו שלא הגיבו בעלית לחץ דם משמעותית למבחנים אלו.

רקע גנטי ותגובת לחץ דם לסטרס

התגובתיות המוגזמת לסטרס אינה המאפיין היחיד של אלו שילקו בעתיד בלחץ דם. בניתוח מעמיק יותר של המחקרים שעסקו בנושא  נמצא כי במקרים רבים ההבדל נעוץ ברקע הגנטי של האוכלוסייה שבמחקר. כאשר משווים את ההשפעות ארוכות הטווח של סטרס על לחץ דם גבוה, ניכרת בבירור ההשפעה של המרכיב התורשתי: צאצאים להורים הסובלים מיתר לחץ דם, לא זו בלבד שתגובותיהם לסטרס בולטות יותר, לאורך זמן הם גם אלו שיפתחו לחץ דם גבוה בשכיחות גבוהה יותר. אנשים להם יש קרובים מדרגה ראשונה עם יתר לחץ דם מעלים לחץ דם יותר מכאלו ללא רקע משפחתי, כאשר עומדים מול מצב סטרס. יתרה מזאת, כשהסטרס הוא בהקשר של סביבה עוינת, לאלו עם הסיפור המשפחתי החיובי ליתר לחץ דם התגובה של עליית דופק ולחץ דם ניכרת במיוחד.

מנגנון

סטרס, בהגדרתו כשינוי ממצב שווי המשקל בו נתון הגוף, גורר אחריו תגובות עצביות והורמונאליות רבות כשהבולטת ביניהן – שפעול סימפתטי ("אדרנלין") שמעלה דופק ולחץ דם. מחקרים רבים הדגימו עליה בהפעלה של מערכת העצבים הסימפתטית וברמת האדרנלין והנוראדרנלין בדם בתגובה לגירויים כמו קור, עייפות, תרגילים אריתמטיים ועוד. לאורך זמן, אירועים חוזרים של עליית לחץ דם מוגזמת בתגובה לסטרס מביאים להופעת יתר לחץ דם קבוע. דום נשימה בשינה, מהווה דוגמא למצב של עליות לחץ דם התקפיות שחוזרות על עצמן ומלוות בשפעול סימפתטי זמני שבהמשך מתפתח ללחץ דם גבוה באופן קבוע. כך, כמו כן תגובות ל"ד גבוהות לסטרס גורמות ללחץ דם גבוה קבוע, וככל שתגובת לחץ הדם לסטרס עולה, כך יתר לחץ הדם מופיע מוקדם יותר.

לסיכום:

בהקשר הרחב, כשמדובר ביתר לחץ דם, גורמים רבים מגבירים את הסיכון ללקות במחלה: משקל עודף, צריכת מלח מוגברת ועוד. באופן דומה תורם הסטרס. הן אירועי סטרס חוזרים, והן סטרס כרוני תורמים את תרומתם להתפתחות של יתר לחץ דם. הקשר בין סטרס ליתר לחץ דם אינו פשוט כלל ועיקר, הן בשל מורכבות ההגדרה של סטרס והרבגוניות העצומה של אוכלוסיית הסובלים מיתר לחץ דם, והן בשל ההבדלים בין שיטות הערכת הסטרס והמעקב במחקרים בתחום. עם זאת, עבודות חדשות ומאמרים של מובילי דעה, מצביעים על קשר סיבתי בין סטרס ויתר לחץ דם.

התפיסה העדכנית מסיכום מכלול הידע שנלמד מניתוח נתונים מאוכלוסיות שונות והבנת המנגנונים היא כדלקמן: תגובת לחץ דם ודופק מוגזמת לאירועי סטרס קורית בקרב אלו שהם בעלי רקע גנטי ליתר לחץ דם ותשתית עצבית והורמונלית מתאימה. אלו המגיבים לסטרס בתגובה מוגזמת שכזו, מועדים לפתח יתר לחץ דם בעתיד, וחשיפה לסטרס באנשים אלו מהווה גורם סיכון להתפתחות עתידית של יתר לחץ דם. חשוב לציין שמחקרים אלו הם כוללניים ויש להתייחס לכל מקרה לגופו. אצל כל מטופל יש לתת את הדעת לגבי סוג הסטרס, משך החשיפה אליו, הרקע המשפחתי של יתר לחץ דם, כדי לקבוע את מידת השפעת סטרס זה על לחץ דמו, וזאת כדי לבנות תכנית התערבות (התנהגותית, רגשית ולעיתים אף תרופתית) שמטרתה להפחית את התגובתיות החזקה לסטרס כדי להימנע מההשפעה השלילית העתידית.